Daf 85b
וְכִי תֵּימָא קָסָבַר אֵין שְׁחִיטָה לָעוֹף מִן הַתּוֹרָה וּנְחִירָתוֹ זוֹ הִיא שְׁחִיטָתוֹ וְהָתַנְיָא רַבִּי אוֹמֵר כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ מְלַמֵּד שֶׁנִּצְטַוָּה מֹשֶׁה עַל הַוֶּשֶׁט וְעַל הַקָּנֶה וְעַל רוֹב אֶחָד בָּעוֹף וְעַל רוֹב שְׁנַיִם בַּבְּהֵמָה
Rachi (non traduit)
כאשר צויתיך. מכלל שנצטוה בעל פה הלכות שחיטה שהרי בתורה לא מצינו שצוהו:
זו היא שחיטתו. וצריך כסוי:
לְמַאן דְּאָמַר צֵא טְרוֹף מַאי טַעְמָא לָא אָמַר צֵא נְחוֹר
כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר צֵא טְרוֹף אֲמַר לֵיהּ כִּי אֲתָא רָבִין אָמַר צֵא נְחוֹר אֲמַר לֵיהּ
Rachi (non traduit)
צא טרוף א''ל. רבי לר''ח:
צא טרוף. עשהו תחלה טרפה ואח''כ שחוט דתיהוי שחיטה שאינה ראויה:
הֵיכִי עָבֵיד הָכִי וְהָתַנְיָא הַשּׁוֹחֵט וְצָרִיךְ לַדָּם חַיָּיב לְכַסּוֹת כֵּיצַד יַעֲשֶׂה אוֹ נוֹחֲרוֹ אוֹ עוֹקְרוֹ
Rachi (non traduit)
והיכי עביד הכי. דלא מכסי ליה:
עוקרו. עוקר סימנים:
נוחרו. חונקו:
כיצד הוא עושה. ויהא פטור מן הכסוי:
חייב לכסות. ולא יעשה ממנו צרכיו:
וצריך לדם. כגון זה:
רַבִּי חִיָּיא נְפַל לֵיהּ יָאנִיבָא בְּכִיתָּנֵיהּ אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי אֲמַר לֵיהּ שְׁקוֹל עוֹפָא וּשְׁחוֹט עַל בּוּבִיתָא דְּמַיָּא דְּמוֹרַח דְּמָא וְשָׁבֵיק לֵיהּ
Rachi (non traduit)
דמורח דמא. יריח התולעת ויברח ששונא הוא לדם עוף:
על בוביתא דמיא. מי המשרה שהפשתן שם:
יאניבא. תולעת האוכלת פשתן. טיינ''א בלע''ז:

אָמַר מָר לֹא לַכֹּל אָמַר רַבִּי מֵאִיר שְׁחִיטָה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה שְׁמָהּ שְׁחִיטָה מוֹדֶה רַבִּי מֵאִיר שֶׁאֵין מַתִּירָתָהּ בַּאֲכִילָה פְּשִׁיטָא טְרֵפָה בִּשְׁחִיטָה מִי מִישְׁתַּרְיָא
אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ דְּרַבָּנַן בְּהֵמָה מַאי טַעְמָא דִּילְמָא אָתֵי לְמֵיכַל קָדָשִׁים בַּחוּץ הִיא גּוּפַהּ גְּזֵרָה וַאֲנַן נֵיקוּם וְנִגְזוֹר גְּזֵירָה לִגְזֵירָה
אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי וְסָבַר רַבִּי שִׁמְעוֹן חוּלִּין בַּעֲזָרָה דְּאוֹרָיְיתָא הִיא אֲמַר לֵיהּ אִין וְהָתְנַן רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר חוּלִּין שֶׁנִּשְׁחֲטוּ בַּעֲזָרָה יִשָּׂרְפוּ בָּאֵשׁ וְכֵן חַיָּה שֶׁנִּשְׁחֲטָה בָּעֲזָרָה אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא דְּאוֹרָיְיתָא הַיְינוּ דְּגָזְרִינַן חַיָּה אַטּוּ בְּהֵמָה
Rachi (non traduit)
היינו דגזרינן חיה אטו בהמה. אטו סיפא נקט האי לישנא דהא ודאי מהיכא דאיתרבי בהמה בקדשים איתרבי חיה וה''ק אפילו לא כתיב בדין הוא דנגזור:
וכן חיה. אע''ג דכולי עלמא ידעי דלאו קדשים נינהו:
אין והתנן. בניחותא:
וסבר ר' שמעון חולין שנשחטו בעזרה דאורייתא. מוזבחת כדפרשינן דקבעי שחיטה ראויה דאי רבנן וטעמא דאסירי משום דמאן דחזי דנשחטו בפנים סבר קדשים נינהו וחזי דקאכלי להו בחוץ ואתי למשרי אכילת קדשים בחוץ מה לי ראויה ומה לי אינה ראויה הא אתי לאתהנויי מקדשים פסולים:
Tossefoth (non traduit)
היינו דגזרינן חיה אטו בהמה. בהאיש מקדש (שם דף נח.) מייתי נמי מהך מתניתין דסבר ר''ש דחולין בעזרה דאורייתא ואין מאריך שם כמו כאן ופירש בקונט' דדייק מדהויא בשריפה דאי דרבנן לא היה טעון שריפה ואי אפשר לומר כן דבהדיא מדקדק כאן מכח חיה וא''ת דהכא משמע דאפילו הויא דאורייתא הויא חיה דרבנן והתם מייתי קרא לאסור בהמה חיה ועוף וי''ל דרבי שמעון פליג אההיא ברייתא ועי''ל דלא פליגי ונפרש כאן כפירוש הקונטרס דהתם ואשריפה קאי הכא דאי אמרת בשלמא דאורייתא בין בהמה ובין חיה ועוף היינו דגזרינן הכא בחיה שריפה אטו בהמה אע''ג דבהמה גופה לא הויא בשריפה אלא גזירה אטו קדשים שיצאו לחוץ שהם בשריפה ובחיה ליכא למטעי אטו קדשים ולא חשיבא גזירה לגזירה כיון דאסירא מיהא דאורייתא והויא כולה חדא גזירה אבל אי דרבנן אמאי חיה בשריפה:
אין והתנן רבי שמעון אומר כו'. משנה היא בפ' בתרא דתמורה (דף לג:) וממתני' דהכא דפטרינן חולין בעזרה מכסוי לא מייתי משום דלא נזכר בה ר''ש אלא וחכמים פוטרים ורבי קתני לה אבל ממתני' דמרובה (ב''ק דף ע.) דפטר רבי שמעון חולין בעזרה מארבעה וחמשה הוה מצי למידק דאי לא הויא דאורייתא הוה חייב כדמוכח התם בגמרא (דף עב:) שמא הכא בעי לאוכוחי דאסור בהנאה וה''ק מכלל דסבר רבי שמעון דחולין בעזרה אסורים בהנאה דאורייתא לכך לא מייתי ההיא דמרובה (שם דף ע.) דמהתם לא הוה מצי למידק איסור הנאה אלא איסור אכילה וא''ת ומאי קשה ליה דקא מתמה וסבר רבי שמעון חולין שנשחטו בעזרה דאורייתא וי''ל משום דאיכא ברייתא בהאיש מקדש (קדושין דף נח.) דקאמר רבי שמעון דהמקדש בחולין שנשחטו בעזרה מקודשת ומכח ההיא דמייתי מוקי התם בטרפה ואין נראה דא''כ הוה ליה לאתויי הכא ההיא ברייתא ולאוקמי בטרפה כדמוקי התם ונראה לר''ת דקש''ל הך מתניתין גופה דמייתי דקתני וכן חיה משמע דחיה הוי דרבנן מדקתני וכן וא''כ בהמה נמי דרבנן וקתני וכן משום דגזרינן חיה אטו בהמה דאי מדאורייתא חיה נמי דאורייתא ומאי וכן ומשני אין והתנן כלומר ומטונך דמההיא גופה יש לדקדק שהיא דאורייתא דאי דרבנן הוי חיה גזירה לגזירה:
סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא הוֹאִיל וְאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן מוּתָּר בַּהֲנָאָה אַלְמָא לָאו שְׁחִיטָה הִיא כְּלָל אֵימָא מִידֵי נְבֵלָה נָמֵי לָא מְטַהֲרָה קָא מַשְׁמַע לַן
Tossefoth (non traduit)
סלקא דעתך אמינא הואיל וא''ר שמעון מותר בהנאה. לא מצי למינקט שוחט טרפה והיא אותו ואת בנו וסד''א דכיון דפטור הוא לאו שחיטה היא כלל ולא מיטהרה מידי נבלה דאיכא למימר דלענין שוחט הוא דלא הויא שחיטה אבל לענין גופה הויא שחיטה לכך מייתי ראיה דאף לענין גופה שתחשב חולין בעזרה לאסור בהנאה לא הויא שחיטה:
לָא צְרִיכָא לְשׁוֹחֵט אֶת הַטְּרֵפָה וְהִיא חוּלִּין בַּעֲזָרָה דְּתַנְיָא הַשּׁוֹחֵט אֶת הַטְּרֵפָה וְכֵן הַשּׁוֹחֵט וְנִמְצֵאת טְרֵיפָה זֶה וָזֶה חוּלִּין בַּעֲזָרָה רַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר בַּהֲנָאָה וַחֲכָמִים אוֹסְרִין
Rachi (non traduit)
את הטרפה. כגון נחתכו רגליה טרפות הניכר:
ונמצאת טרפה. בבני מעיין:
מתיר בהנאה. דשחיטה שאינה ראויה לאו שמה שחיטה ולא קרינא בהו חולין שנשחטו בעזרה דזביחה כתיב בהו (דברים יב) כי ירחק וזבחת בריחוק מקום אתה זובח כו' (קדושין דף נז:):
וְלֹא לַכֹּל אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן שְׁחִיטָה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לֹא שְׁמָהּ שְׁחִיטָה מוֹדֶה רַבִּי שִׁמְעוֹן שֶׁמְּטַהַרְתָּהּ מִידֵי נְבֵלָה פְּשִׁיטָא דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב וְאָמְרִי לַהּ בְּמַתְנִיתָא תָּנָא וְכִי יָמוּת מִן הַבְּהֵמָה מִקְצָת בְּהֵמָה מְטַמְּאָה וּמִקְצָת בְּהֵמָה אֵינָהּ מְטַמְּאָה וְאֵי זוֹ זוֹ טְרֵפָה שֶׁשְּׁחָטָהּ
Tossefoth (non traduit)
פשיטא דאמר רב יהודה וכי ימות מן הבהמה כו'. והא דלא מייתי מתניתין דבהמה המקשה (לעיל חולין דף עב:) לא אם טיהרה שחיטת טרפה אותה כו' משום דהוה מצי למיפרך בן ח' חי יוכיח:
כֵּיוָן דַּאֲמוּר רַבָּנַן שְׁחִיטַת אִמּוֹ מְטַהַרְתּוֹ תַּהֲנֵי לֵיהּ שְׁחִיטַת אִמּוֹ וְלָא לִיבְעֵי שְׁחִיטָה קָא מַשְׁמַע לַן
לָא צְרִיכָא דְּרַבִּי סָבַר לַהּ כְּרַבִּי מֵאִיר וְסָבַר לַהּ כְּרַבָּנַן סָבַר לַהּ כְּרַבִּי מֵאִיר דְּאָמַר שְׁחִיטָה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה שְׁמָהּ שְׁחִיטָה וְסָבַר לַהּ כְּרַבָּנַן דְּאָמְרִי שְׁחִיטַת אִמּוֹ מְטַהַרְתּוֹ
Rachi (non traduit)
וסבר לה כרבנן. בבן פקועה דלא שמעינן ליה דפליג מהו דתימא כיון דבן ט' הוא ושחיטת עצמו מתירתו אפילו לרבי שמעון כדקי''ל בפרק בהמה המקשה (שם) ארבעה סימנין אכשר ביה רחמנא הילכך לאו ירך אמו הוא לאיתסורי משום טרפות דידה ואימא לרבי דסבר ליה כרבי מאיר תהני ליה שחיטת אמו ולא ליבעי למשחטיה דהא שחוטה היא קמ''ל:
לא צריכא. הא דר' אבא אלא משום דרבי סבר לה כר' מאיר באותו ואת בנו כדאמר לעיל:
וְתִסְבְּרָא וְהָאָמַר רַבִּי מֵאִיר בֶּן פְּקוּעָה טָעוּן שְׁחִיטָה
Rachi (non traduit)
בן פקועה. אפילו היא כשרה טעון שחיטה:
והא אמר ר''מ. בפרק בהמה המקשה (לעיל חולין דף עד.):
לָא צְרִיכָא לְשׁוֹחֵט אֶת הַטְּרֵפָה וּמָצָא בָּהּ בֶּן תִּשְׁעָה חַי סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא הוֹאִיל דְּאָמַר רַבִּי מֵאִיר שְׁחִיטָה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה שְׁמָהּ שְׁחִיטָה תַּהֲנֵי לֵיהּ שְׁחִיטַת אִמּוֹ וְלָא לִיבְעֵי שְׁחִיטָה קָמַשְׁמַע לַן
Rachi (non traduit)
קמ''ל. דאינה מתירתה ובעי למשחטיה ושחיטת עצמו מתירתו כדקי''ל (לעיל חולין דף עד.) דארבעה סימנין אכשר ביה רחמנא בבן תשעה חי:
סד''א. האי נמי נשתרי בשחיטת הטרפה:
בן ט' חי. דלאו ירך אמו הוא כולי האי ולענין שחיטה משתרי בשחיטת האם:
Tossefoth (non traduit)
אימא תהני ליה שחיטת אמו. דוקא נקט בן ט' חי אבל מת או בן ח' פשיטא דהוי ירך אמו שהיא טרפה ואע''ג דאמר באלו טרפות (לעיל חולין דף נח.) דולד טרפה לא הוי ירך אמו היינו לפי שהוא חי ואין חיותו תלוי באמו וא''ת והיכי ס''ד דמשום דרבי סבר לה כר''מ באותו ואת בנו דתיהני ליה שחיטת אמו הא בכסוי הדם סבר לה כרבי שמעון וי''ל דבכל מילי סבר לה כר''מ דאשכחנא במרובה (ב''ק דף ע.) דסתם לן כר' מאיר בתשלומי ארבעה וחמשה:
לֹא לַכֹּל אָמַר רַבִּי מֵאִיר שְׁחִיטָה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה שְׁמָהּ שְׁחִיטָה מוֹדֶה רַבִּי מֵאִיר שֶׁאֵין מַתִּירָתָהּ בַּאֲכִילָה וְלֹא לַכֹּל אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן שְׁחִיטָה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לֹא שְׁמָהּ שְׁחִיטָה מוֹדֶה רַבִּי שִׁמְעוֹן שֶׁמְּטַהַרְתָּהּ מִידֵי נְבֵלָה
Rachi (non traduit)
לא לכל אמר רבי מאיר. לא לכל הדברים אמר רבי מאיר שמה שחיטה כדמפרש דמודי ר''מ שאינה מתירתה באכילה ולקמן פריך פשיטא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source